צילום אופנה למגזין שמנת של הארץ -תהליך 

אני מתעניינת בדימויים ואייקונים ישראלים.

מחפשת את הסטייל והמיתולוגיות שמייחדים את ישראל.

זו הסיבה שעשיתי סדרת צילומים שהנושא שלה הוא פרחות וערסים -" בני תשחורת" וכעת כתבת אופנה חדשה שהנושא שלה הוא המשוררת רחל.

אחרי שקראתי עליה וחיפשתי חומרים - ההתלבטות הראשונה שלי הייתה אם לצלם בכינרת או על גג בתל- אביב.

שני המקומות בהם חיה ,בין היתר.

האמת שהטריגר לצילומים היה הדימוי הרומנטי שהיה לי בראש של רחל חולת השחפת על גג. משולב בציורים האבסטרקטיים שיוצרות מריחות הזפת השחור על הגגות בתל-אביב.

אבל גם אבני הבזלת השחורות ליד הכנרת מרשימות והאווירה רומנטית.

החלטתי להתמקד בגג תל -אביבי מתוך מחשבה שזה ייתן לצילומים אופי יותר אבסטרקטי ופחות סיפורי. יותר" צילומי".

חשבתי להוסיף לכתבה ,בכל זאת ,צילום של הקבר של רחל בכינרת , אבל אחרי סשן הצילומים ,כשראיתי איזה אפקט מדכא יש להם ,החלטתי לוותר על הקבר.

Enough is enough



אוקי - אז העניין העיקרי היה למצוא גג.

עליתי אלפי מדרגות , בבתים זרים וגם בבתים מוכרים , הלכתי גם לבוגרשוב 5 , שם היה החדר שלה. אבל בניה פרטיזנית ושיפוץ מבנה נטול חן, לא אפשרו לי לצלם שם. כשסיירתי במקום פגשתי במקרה את הבחור שגר בדירה שבנו על החדר שלה. ברשותו עשיתי סיבוב, די נרגשת. אבל רק המרפסת הקטנה שנשארה נראתה לי אותנטית. על המרפסת עמד כסא עץ מתמוטט- ביקשתי לקחת אותו לצילום ואכן זה הכסא שבתמונה. בדמיון שלי רחל באמת ישבה עליו!

בחזרה לחיפוש הגג.

טלפנתי גם לכמה קבלני זפת ,אחרי שהבנתי שאני צריכה גג ספציפי : גדול ,ריק , צופה לתל-אביב ולא לפרבר כלשהו ובלי אנטנות ,צלחות וכו. קבלן מקסים אחד , רפי מ"אדיב", הציע (!) לפגוש אותי על גג שהוא אוהב במיוחד. לשאלתי ענה ש מה שתיארתי לו בטלפון נראה לו פשוט רעיון מקסים . יש קבלני זפת משוררים.

הגג המדהים שהראה לי כמעט פיתה אותי לצלם עליו ,כי ידעתי שיש לו אפקט "וואוו" אבל במחשבה נוספת החלטתי שאני צריכה גג יותר "אמיתי" ,תל -אביבי ,לא זוהר.

מצאתי אותו ממש ליד הסטודיו שלי ביפו.

גדול ,ריק, בלי אנטנות ועם ציורי זפת ומבנה קטן מקסים מכורכר.

לגבי הדוגמנית - מהרגע שחשבתי לעשות את הצילומים האלה דמיינתי את קסניה בתור המודל. בכוונה אני אומרת מודל ,כי יש בה משהו מפעם וגם מבט טבעי כ"כ עצוב.

הקטע של הסטיילינג היה די מסובך. החלטתי עם אורן דר ,הסטייליסט , לא לעשות שיחזור תקופתי , כדי לא להיגרר לשמאלץ- שבעצם אפילו לא היה שם ,אלא לתת את האווירה -רציני, צנוע וסנטימנטלי.

ההפך מסקסי.

די לא פופולארי לבוא עם גישה כזו לצילומים בימינו ,אבל מעניין.

הצעתי לשלב כמה אביזרים שנוגעים ללב -מטפחת אף. משהו שכבר נדיר לראות. ומטפחת לראש ממשי.



מבחינת אופי הצילום החלטתי על כיוון גיאומטרי אבסטרקטי ולשלב בזה גם קצת סיפוריות ,במינון נמוך.



לקינוח אני מוסיפה את האסוציאציות שרשמתי לי עבור הצילומים האלה:

רצינות

בדידות

עדינות

בלי קשר עין עם המצלמה

מופנמת

מסתכלת לאופק

אנחנו מציצים עליה

דמות שעומדת בקומפוזיציות גיאומטריות

סיפור

אישה מיוסרת

דמות דרמטית בצורה שקטה

פשוט

ספסל עץ , עץ ,צנוע

גג ת"א - זפת , קירות גבס /טיח

קבר רחל בכנרת

אבן בזלת

סטיל לייף בבית-קפה



אופנה ,מיתולוגיה ישראלית ,מרגש



חלוצה ,משוררת ודמות טראגית

שחור לבן בצבע - בגדים ורקע מונוכרומטיים

להוריד רוויה



כדי לראות את הצילומים אני מזמינה אתכם לבקר בבלוג שלי http://cafe.themarker.com/view.php?t=844742

--